<h1>ספר התרומות שער נ"א חלק ב'</h1>
<h2>דף יט:</h2>
ויש לברר אם טען המלוה שטר פרוע זה והוא חב לאחרים אם נאמן אם לאו. ובזה יש מחלוקת בין בעלי הוראה, כי הראב"י ז"ל כתב בפירוש דאי אמר מלוה שטרא פריעא הוא מהימן במגו דאי בעי מחיל ליה לשטרא, דדוקא באמנה לא מהימן משום דמבטל ליה לשטרא אבל פרוע הוא נאמן, דכיון דשטרא קאי לגוביאנא מהימן. אבל מצאתי בתשובה לראב"ד שאינו נאמן אף לטעון פרוע הוא. והרב בעל העטור כמו כן כתב דדוקא אמנה דמבטל ליה לשטרא אבל פרוע הוא נאמן, דכיון דשטרא קאי לגוביאנא מהימן. וזה טופס תשובת הראב"ד ז"ל, אשר שאלת במוכר שט"ח לחברו וחזר ומחלו מחול אי אמר שטר פרוע הוא אי מהימן במגו דאי בעי מחיל, דהתם נמי חב לאחרים הוא ומצי מחיל, הכא נמי כי טעין פריעא הוא להוי נאמן אע"ג דחב לאחרים מגו דאי בעי מחיל. דע שאינו נאמן אא"כ יוציא שובר מקויים, ושמעתא דב"מ [י"ט ע"ב] מוכיח דקתני מצא שובר בשוק בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל דלא חיישינן שמא מכרה כתובתה, ואם איתה דבדבורא בעלמא יכולה להפסיד הלקוחות מאי טעמא איירי בשובר, אלא לאו ש"מ דלא מהימנא היכא דזבנא, ועל ידי שובר מיהא מהימנא ומפסדת לקוחות. והלכה רווחת היא בשום דבר שהוא חב לאחרים אינו נאמן בשום הודאה היכא דנקיטי שטרא דחוב, דאמרינן אם איתא ודאי דהאי שטרא פריעא הוה ליה למקרעיה או הוה קא בעי מיניה לוה שובר, וכ"ש מוכר שט"ח לחבירו דאמר פרוע הוא דמשוי נפשיה רשע וגנב. וא"ת באומר שטר אמנה הוא זה שאינו נאמן דאוקמה אביי בשחב לאחרים [כתובות י"ט ע"ב], מאי איריא שטר אמנה לשמעינן פרוע וכ"ש אמנה, הא לאו מילתא היא, דלא תימר כי אמר פרוע הוא דלא מהימן משום דחל שעבודא דבעל חוב עליה ולאפסודינהו קא אתי אלא אפילו אמנה נמי דלא חל עליה דידהו שעבודא כלל לא מהימן, ע"כ. גם כתב הראב"ד ז"ל בתשובותיו נתחזק לבי ונתישבה דעתי מאד במה שכתבתי שאלו אמר בפני לוה והלוה אומר כן איך יעלה על דעת משכיל שלא יהיה נאמן והלה צווח ואומר לב"ד כתבו לי שטר הודאה שהודה בפניכם שטר אמנה היה. וכן אם מחל לו בפנינו בשביל שחב לאחרים אין מחילתו מחילה אלא השמטה, והרי הלה צווח ואמר כתבו לי שטר מחילה, מאחר שהודאתו הודאה ומחילתו מחילה היאך כופין לזה מפני זה, ומאי חזית דדמא דהאיך סומק טפי. על כן אומר אני לי זאת השמועה באומר שלא בפני הלוה היא אומרה והודאתו לאו הודאה אחר שהוא חב לאחרים, דיכול לומר ללוה לאשתמוטי מבעל חובי הוא דאמרי, א"נ שלא להשביע את עצמי, ע"כ. גם הר"מ ז"ל [מלוה פ"ב ה"ו] פסק שאינו נאמן אם חב לאחרים לומר פרוע ולא חלק בין בפניו לשלא בפניו. וזה טופס לשונו, ראובן שהיה חייב לשמעון מאה ולוי היה חייב לראובן מאה מוציאין מזה ונותנין לזה, לפיכך אם אין לראובן נכסים והיה לו שטר חוב על לוי ואמר לו שטר אמנה הוא או פרוע הוא והודה לו ראובן אין משגיחין על הודאתו שמא קנוניא הם עושין לאבד זכותו של שמעון, אלא ישבע שמעון ויטול מלוי כדין כל טורף שאינו טורף אלא בשבועה, ע"כ.
